מיומנו של קלינאי תקשורת...
מטופלת מקסימה שלי ביקשה לחגוג את הטיפול האחרון שלנו עם הממתק שהיא הכי אוהבת: סוכריית גומי, שצובעת את הלשון. כפי שניתן לראות, סוכריות גומי אינן מפחידות אותי 
האב הצטרף לחגיגה וכתב שיר פרידה שהיה כלול בתרגול שלנו. יש לציין שהוא הבהיר, כי הכוונה היא "להתראות – אבל רק בשמחות".
על זה נאמר "פאן לי במקסימום".
היום סיימתי טיפול בן 5 מפגשים עם ילד בן 10, אשר הגיע עקב צרידות ניכרת וכיום יש לו קול צלול. הוא שבה את לבי, כשבתרגול השיחה שיתף אותי מעולמו כחובב יזמות (!) ובבקיאות בכל הדגמים של הטלפונים והמכוניות. עם סיום-הטיפול, המשפחה הפקידה בידיי ברכה שכתב הילד, נוטפת מתיקות של לב טהור. מעבר לכך, הם הכינו לי פרלינים ביתיים ממולאים בקרמים (טעימים!). אני תוהה, אם אי פעם אף אני אדע כיצד בכלל מתחילים להכין פרלינים כאלה
. אחרי כזאת מתיקות, צריך עכשיו לחפש אינסולין בדחיפות 
לאחר שהושק ממש לאחרונה, היום קראתי את הספר "גברת לשון", אשר נועד להכיר את תפקודי הפה התקינים לילדים קטנים. אריאלה שרון היא קלינאית תקשורת ותיקה, חברה וקולגה יקרה, ממנה למדתי רבות בתחום. כשהיא הודיעה שהיא מוציאה את הספר, מיהרתי להזמינו. היום אני שמח, כי יש ברשותי כלי מוצלח נוסף, המותאם לטיפול בילדים.