כל פגישה מתחילה אצלי באבחון- ולא בכדי. לאחרונה הגיע אלי אדם שהגיע עקב יבלות במיתרי הקול. הוא תיאר את קולו "כשל עורב", הפסיק לצאת לקריוקי עם חברים ומפחד לאבד את קולו. מספר דברים בפגישה לא הסתדרו לי עם הממצא של היבלות: יש לו דגם נשימה סרעפתי, תהודה מפותחת, קול רטוב ואי- הטבה לאחר שתיקה ממושכת. כשיש יבלות על מיתרי הקול אני מצפה שהכל יהיה הפוך: דגם נשימה חזיתי, מאמץ גרוני, קול יבש והטבה בקול לאחר שתיקה ממושכת.

הייתי מוכרח להפנות אותו לאבחון חוזר. הפעם הוא ניגש לבדיקה סטרובוסקופית שמאפשרת להתבונן גם בתנועה המהירה של מיתרי הקול. זו ההודעה שכתב לי לאחר הבירור:

"היי מיכאל היקר, עכשיו חזרתי מה א.א.ג. צדקת בהכל". "הייתי היום אצל (פרופ') יקי כהן שקרא את חוות דעתך, וגם התרשם שכתבת שזה אולי פוליפ והפנית אותי".

פוליפ שכזה לא צפוי להעלם באמצעות טיפול קול ולכן כעת הוא מועמד לניתוח. לשמחתי הוא הבין מראש את זה שיש צורך בהמשך בירור וממש הודה לי. אמנם הטרחתי אותו ללכת לאבחון נוסף, אבל נחסך משנינו טיפול לא מיטיב.

יבלות במיתרי הקול באות בזוגות, נגע לבן מול השני על כל אחד מהמיתרים, במיקום קבוע קרוב לאמצע שלהם. כפי שניתן לראות בתמונה הממצא נראה אחרת לגמרי.

אני מקווה לתת בהמשך דוגמאות נוספות כמה חשוב להתחיל בפגישת אבחון ולא ישר בטיפול.

הגיעו אלי לאבחון קול ילד בן 7 ואימו מכיוון שהוא צרוד. הוא צרוד כבר שנים מכיוון שהוא מאוד אנרגטי וצועק הרבה בעיקר בכדורגל שהוא משחק כל יום. בעקבות הצעקות שלו נוצרו לו יבלות בגרון, אנשים סביבו מעירים לו על הקולו שלו והוא גם חווה כאב בגרון כשמדבר הרבה.

בפגישה הסברתי לו מדוע צעקות יכולות להזיק לקול שלו ושחשוב להמנע מכך כשניתן; אבל ניכר עליו שהתנגד לרעיון. ממש ראיתי איך הקשר הטיפולי מצידו מתפוגג, אבל גם ידעתי שזה דבר מהותי כדי לעזור לו להגיע למטרה. הוא אוהב לצעוק, הוא צועק כל חייו ולקחת ממנו את זה, זה כמו לקחת חלק מהזהות שלו. לכן, פירקנו את עניין הצעקות בכדורגל לחמישה סוגים:

• כשהוא רוצה שימסרו לו כדור
• שהוא רוצה למסור כדור
• כשיש גול
• קורה משהו לא הוגן
•  שצופים בכדורגל בטלוויזיה

בהסכמה משותפת הוחלט שמותר לצעוק רק שרוצה שימסרו לו את הכדור, כשיש גול רק לקבוצה שלו, כשקורה משהו לא הוגן שנוגע באופן אישי אליו ובזמן צפייה בטלוויזיה רק כשהנבחרות שהוא אוהד (בארסה ומכבי חיפה) מבקיעות שערים. בסוף אותו טיפול הרגשתי שבזכות המשא ומתן שקיימנו לא נשבר הקשר הטיפולי.

והנה ההודעה שקיבלתי מאימו לאחר מכן:

היי,

מדובר בילד אש. מצד אחד שיא הרגישות, ומצד שני להבות. אני יצאתי מאוד מאוד בטוב מהפגישה, התרשמתי ממך לטובה.

ורועי מתקשה לוותר על מי שהוא. מבחינתו הצעקות בכדורגל והקול הצרוד זה מי שהוא. והוא קרוע בין הרצון לשנות ובין הרצון להשאיר.

דיברתי איתו עוד ארוכות בנסיעה ובערב אבא של רועי ואני אמרנו לו שזה אצלו בידיים. רק הוא יכול לשנות, לא נוכל לא לדבר או לא לצעוק במקומו.

הוא סיפר על ההסכם שלכם דווקא בהתלהבות. אני מאמינה שהוא יפשיר וימשיך

וכך כתבה יותר מאוחר באותו היום:

בשורות משמחות, כצפוי.

רועי חזר לפני שעה בערך מהפעילות. אמרתי לו שכתבת לי, ושאלתי מה הוא חושב ואם הוא רוצה להתקדם.

הוא אמר שהוא ינסה ושהיום הוא הקפיד לא לצעוק. הוא סיפר לחברים שלו שאסור לו לצעוק

למרות שאני באמת מאמין שכדי להגיע להשיג טוב יותר הוא צריך לצמצם עוד יותר את הצעקות, ההישג הכי חשוב הוא שלא נפגע קשר האמון ביננו, כי זה יכול היה להשליך גם על מטפלים אחרים שהיו מבקשים ממנו דברים דומים. נראה שהוא הפנים דברים ולוקח אחריות על מה שהוא כן יכול. מבחינתי זו הצלחה מאוד גדולה ואני סקרן לראות איך דברים יתקדמו מכאן.

לפני שבוע חזרתי מאנגליה מקורס מקצועי לעילא ולעילא בנוגע לבדיקות שמיעה נוירולוגיות. הקורס היה עמוס לעייפה בתוכן מרתק רב.

אני רוצה לשתף אתכם ב-3 דברים:

1. תרגלנו בדיקה חדשה שנקראת ASSR. הבדיקה מסייעת לבדוק שמיעה של אוכלוסייה שלא משתפת פעולה (למשל תינוקות) באופן מהיר בהרבה מבדיקת ה-ABR שקיימת כבר שנים רבות. בבדיקה מעריכים את ספי השמיעה של הנבדק כשהוא ישן על ידי זה שהמערכת קולטת גלים חשמליים מגזע המח שלו בתגובה לצלילים בעוצמות שונות.
2. תרגלנו גם זיהוי גלים חשמליים שמתקבלים מקליפת המח (קורטקס) ומעידים על עיבוד השמיעה. דבר שיכול מאוד לסייע בבדיקות שמיעה עבור נבדקים שלא משתפים פעולה וגם יש קושי להרדים אותם (באופן טבעי) כמו למשל אנשים עם דמנציה או עיכוב התפתחותי.
3. בשנת 1978 פרופ' דיויד קמפ גילה שכשהשבלול באוזן הפנימית שלנו תקין הוא פולט אותות קול מאוד חלשים. כל כך חלשים שאוזן האדם לא מסוגלת לשמוע, אך מכשור מיוחד כן מסוגל. על בסיס זה יש בדיקה שנמצאת בשימוש קליני מזה שנים רבות אשר בין היתר כל תינוק במדינת ישראל עובר אותה לאחר הלידה. לא כל יום זוכים לפגוש אדם שפיתח כלי אבחוני שנמצא בשימוש קליני בכל העולם וגם על ידי.

תודה, וכמובן אם משהו לא ברור תפנו אלי.

בברכה, מיכאל

מדוע אני שומר גולות בקליניקה אם אני לא עובד על הרצפה? מכיוון שהרבה אנשים צריכים תזכורת ליישם את הדברים שאנחנו מתרגלים גם בבית. אני מנחה אותם להכניס את הגולה לכיס ובכל פעם שמרגישים אותה עליהם ליישם את הדגשים הרלוונטיים, בין אם זה נשימה/ הגייה/ יציבה/ נשימה וכו'.