בשנת 2014 Kraaijenga ושות' בחנו כיצד סוגים שונים של טיפול משפיעים על סימפטומים של בעיות במפרק-הלסת.

לקבוצת-המחקר ניתן מכשיר, אשר מרחיב את מפתח-הפה. את הטיפול התחילו 38 נבדקים. 10 מתוכם הגיעו לכל המפגשים.

לקבוצת הביקורת נתנו טיפול פיזי, אשר כלל הסבר על תפקודי-הפנים, הנחיות לתפקוד תקין (כמו, למשל, יציבה טובה), עיסוי לשרירי-המלעס, תרגילי קואורדינציה ותרגילי מתיחה לשרירי-הפנים. את הטיפול התחילו 41 נבדקים; ו-7 מתוכם הגיעו לכל המפגשים.

בשתי הקבוצות הנחו את המטופלים לתרגל 5 פעמים ביום וקיימו עמם מספר מפגשי מעקב במשך חצי שנה.

בשתי הקבוצות חל שיפור בכאב, בטווח פתיחת-הלסתות ובשאלון דיווח עצמי, העוסק בקשיים בתפקוד-הלסת. כלומר, יש התרמות מטיפול פיזי עבור סימפטומים של בעיות במפרק הלסת. לקבוצת המחקר היה יתרון משמעותי, אשר התבטא בשיפור בשאלון הדיווח העצמי. כלומר, רצוי לשלב גם תרגול להרחבת מפתח-הפה (ולהערכתי ניתן לבצע את זה גם בלי המכשיר אותו הם מציעים לרכישה).

אנו למדים מכך, שתרגילים של הנעה פסיבית של שרירים יכולים לשפר תפקוד מפרקים, ארגון מחדש של קולגן ושיקום תפקוד הלסת.