מורים לפיתוח-קול נעזרים, בין היתר, ב"בירבור-שפתיים" לשם חימום-קולי. זאת, משום שנראה כי מדובר בתרגיל שאכן מסייע; ובהתאם נכנס לשימוש גם ע"י קלינאי-תקשורת. קבוצה של רופאים וקלינאי תקשורת (Nam ושות') בדקו את התועלת של התרגיל הזה ב-2018. הם העבירו ל-42 מטופלים מבוגרים (בני 59 בממוצע), בעלי מרווח בין מיתרי (שפתות) הקול, טיפול בן 4 מפגשים, אשר התמקד בטכניקה הזאת. לפני ואחרי הטיפול הם דגמו מגוון מדדים, אשר התייחסו לאופן בו אנשי-מקצוע תופסים את איכות-הקול באופן סובייקטיבי; לאופן בו הנבדקים עצמם תופסים את איכות הקול ואת השפעתו על איכות חייהם; מדדים אקוסטיים; מדדים של זרם האוויר וצילום וידאו בהילוך אטי של מיתרי-הקול. הם מצאו שאצל 38% מן האנשים נעלם המרווח בין מיתרי-הקול; אצל 50% נראה שיפור חלקי; ואצל 12% הנותרים נשאר כשהיה. כמו כן, חל שיפור משמעותי במרבית-המדדים. השיפור התרחש במיוחד במקרים בהם היה מרווח בין המיתרים כתוצאה מקושי תפקודי – כלומר הפקת-קול בלתי טובה – ופחות כאשר המרווח נגרם מגורם מולד (חריץ על פני מיתרי-הקול).

אז מה בעצם קורה בזמן התרגיל הזה? ובכן, כדי שהשפתיים תרטוטנה הן צריכות להיות נוקשות דיין לחסימת-האוויר; ורפויות מספיק על מנת לרטוט ולאפשר פרצי-אויר. כך זרם-האוויר והלחץ מתחת למיתרי-הקול מווסתים את הרטט של מיתרי-הקול. הטכניקה הזאת משפרת את דגם סגירת מיתרי-הקול ומרפה את שרירי-הפה.

לכן, התרגיל שלפניכם אומנם נראה קצת מוזר, אך הוא אכן יעיל לשם טיפול בהפרעות-קול מסוימות.

קישור למאמר: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0892199718301358